המבנה הזה מאופיין בכמות גדולה של התפרצויות של קרני גמא שאפשרו לנו לגלות את המבנה הזה בנובמבר 2013,התצפיות נעשו בין השנים 1997-2012 ע"י אסטרונומים אמריקאים, ההתפרצויות האלה נדירות ביקום ומתרחשות בשביל החלב אחת לכמה מיליוני שנים ולכן עלייה בכמות שלהם מציגה שכמות גדולה במיוחד של אנרגיה נפרקת באזור הספציפי הזה ומכאן ניתן להסיק שכמות הגלקסיות שמה גדולה בהרבה מרוב האזורים ביקום.
המחקר שנעשה חולקו השמיים ל-9 אזורים שבכל אזור נבחנו 31 התפרצויות של קרני גמא, 14 מהתפרצויות האלה נצפו בשטח של כ-45 מעלות מכלל השמיים הנצפים ובנוסף ההסחה לאדום שזו הסחה המרמזת שהגוף המסוים או כל דבר אחר מתרחק מאיתנו ובמקרה הזה ההסחה לאדום היא בטווח של 1.5-2.0 ומכאן אפשר להסיק שהאזור הזה מכיל אלפי או מיליוני גלקסיות קרובות מאוד יחסית אחת לשנייה.
הקיר הזה בעצם ייראה מקרוב כמו מעין חוט או קיר של צבירי-על של גלקסיות שמורכבות מאלפי גלקסיות לפחות בכל צביר כזה,אורכו לכיוון המאונך לו(אורכו הרוחבי הממוצע הוא 10 מיליארד שנות אור)הוא 7.2 מיליארד שנות אור והקיר עצמו נמצא בהסחה לאדום של בין 1.6-2.1 או בערך במרחק של 10 מיליארד שנות אור מכדוה"א למרות שמרחקו העכשווי הרבה יותר גדול בגלל ההתרחבות המואצת של היקום עצמו.
הסיבה לכך היא שהאור שאנחנו רואים בטלסקופ זה האור שנפלט מהאזור הזה לפני 10 מיליארד שנה ורק עכשיו הוא הגיע לכדוה"א וכך בעצם אנחנו רואים את היקום ובמיוחד אזורים רחוקים כאלה,אנו רואים אותם כמו שהם נראו כשהיקום היה רק בין מס' מיליארדי שנים או אפילו מס' מיליוני שנים וכו'.
הגודל או האורך של האזור הזה נמדד בשלושה שיטות שונות ועם זאת ישנו אזור או אשכול שמכיל בין 19-22 מההתפרצויות של קרני הגמא שהתרחשו באזור הזה בשמיים ואורכו גדול פי 3 מאורכו של האזור שהכיל את 14 ההתפרצויות האחרות שנחקרו ואכן האשכול הזה חוצה כ-20 קונסטלציות או כמעט 15,000 מעלות שטחיות בשטח כולל או 125 מעלות מהשמיים וזה מתפרש בתור 18-23 מיליארד שנות אור לאורך שזה ככלה הנראה הקיר הזה וזה כנראה אורכו האמיתי והמדויק שלו למרות שגודלו הממוצע הנראה לעין הוא רק 10 מיליארד שנות אור.
למרות זאת קיומו של הקיר הגדול של הרקולס הוטל בספק מס' פעמים,פעם ראשונה הייתה בשנת 2016 מצא כי ההתפלגות הנצפית לעין של ה-GRBs הייתה בקנה אחד עם מה שניתן היה להפיק מסימולציות לפי השיטה שנקראת "שיטת מונטה קרלו" אם זאת ההסתברות היא נמוכה(0.05)ושנת 2020 נעשה מחקר נוסף שגילה הסתברות גבוה יותר מ-0.05 אך עדיין נמוכה כאשר שוקלים הטיות בבדיקות הסטיסטיות שנעשו בזמן החישוב ומכאן טענו בגלל שהשתמשו ב-9 טווחי הסחה לאדום על מנת להגיע למידה שנמדדה לפני אז סף ההסתברות צריך להיות נמוכה למעשה מ-0.05 ולהיות יותר בטווח של 0.005 שזו הסתברות נמוכה אך זה אינו מוכח צורה וודאית אלא טענה שהובאה ע"י קבוצה של אנשים.
התפרצות גמא כזאת היא זו שאפשרה למדענים למפות את הקיר הגדול של הרקולס ומכאן התגלה שזה האזור הכי גדול ביקום הנראה לעין והוא תופס קרוב ל-11% (10.7% ליתר דיוק) מהיקום נראה לעין(אורכו של היקום הנראה לעין מקצה לקצה הוא 93 מיליארד שנות אור).
המבנה הזה מאופיין בכמות גדולה של התפרצויות של קרני גמא שאפשרו לנו לגלות את המבנה הזה בנובמבר 2013,התצפיות נעשו בין השנים 1997-2012 ע"י אסטרונומים אמריקאים, ההתפרצויות האלה נדירות ביקום ומתרחשות בשביל החלב אחת לכמה מיליוני שנים ולכן עלייה בכמות שלהם מציגה שכמות גדולה במיוחד של אנרגיה נפרקת באזור הספציפי הזה ומכאן ניתן להסיק שכמות הגלקסיות שמה גדולה בהרבה מרוב האזורים ביקום.
המחקר שנעשה חולקו השמיים ל-9 אזורים שבכל אזור נבחנו 31 התפרצויות של קרני גמא, 14 מהתפרצויות האלה נצפו בשטח של כ-45 מעלות מכלל השמיים הנצפים ובנוסף ההסחה לאדום שזו הסחה המרמזת שהגוף המסוים או כל דבר אחר מתרחק מאיתנו ובמקרה הזה ההסחה לאדום היא בטווח של 1.5-2.0 ומכאן אפשר להסיק שהאזור הזה מכיל אלפי או מיליוני גלקסיות קרובות מאוד יחסית אחת לשנייה.
הקיר הזה בעצם ייראה מקרוב כמו מעין חוט או קיר של צבירי-על של גלקסיות שמורכבות מאלפי גלקסיות לפחות בכל צביר כזה,אורכו לכיוון המאונך לו(אורכו הרוחבי הממוצע הוא 10 מיליארד שנות אור)הוא 7.2 מיליארד שנות אור והקיר עצמו נמצא בהסחה לאדום של בין 1.6-2.1 או בערך במרחק של 10 מיליארד שנות אור מכדוה"א למרות שמרחקו העכשווי הרבה יותר גדול בגלל ההתרחבות המואצת של היקום עצמו.
הסיבה לכך היא שהאור שאנחנו רואים בטלסקופ זה האור שנפלט מהאזור הזה לפני 10 מיליארד שנה ורק עכשיו הוא הגיע לכדוה"א וכך בעצם אנחנו רואים את היקום ובמיוחד אזורים רחוקים כאלה,אנו רואים אותם כמו שהם נראו כשהיקום היה רק בין מס' מיליארדי שנים או אפילו מס' מיליוני שנים וכו'.
הגודל או האורך של האזור הזה נמדד בשלושה שיטות שונות ועם זאת ישנו אזור או אשכול שמכיל בין 19-22 מההתפרצויות של קרני הגמא שהתרחשו באזור הזה בשמיים ואורכו גדול פי 3 מאורכו של האזור שהכיל את 14 ההתפרצויות האחרות שנחקרו ואכן האשכול הזה חוצה כ-20 קונסטלציות או כמעט 15,000 מעלות שטחיות בשטח כולל או 125 מעלות מהשמיים וזה מתפרש בתור 18-23 מיליארד שנות אור לאורך שזה ככלה הנראה הקיר הזה וזה כנראה אורכו האמיתי והמדויק שלו למרות שגודלו הממוצע הנראה לעין הוא רק 10 מיליארד שנות אור.
למרות זאת קיומו של הקיר הגדול של הרקולס הוטל בספק מס' פעמים,פעם ראשונה הייתה בשנת 2016 מצא כי ההתפלגות הנצפית לעין של ה-GRBs הייתה בקנה אחד עם מה שניתן היה להפיק מסימולציות לפי השיטה שנקראת "שיטת מונטה קרלו" אם זאת ההסתברות היא נמוכה(0.05)ושנת 2020 נעשה מחקר נוסף שגילה הסתברות גבוה יותר מ-0.05 אך עדיין נמוכה כאשר שוקלים הטיות בבדיקות הסטיסטיות שנעשו בזמן החישוב ומכאן טענו בגלל שהשתמשו ב-9 טווחי הסחה לאדום על מנת להגיע למידה שנמדדה לפני אז סף ההסתברות צריך להיות נמוכה למעשה מ-0.05 ולהיות יותר בטווח של 0.005 שזו הסתברות נמוכה אך זה אינו מוכח צורה וודאית אלא טענה שהובאה ע"י קבוצה של אנשים.
התפרצות גמא כזאת היא זו שאפשרה למדענים למפות את הקיר הגדול של הרקולס ומכאן התגלה שזה האזור הכי גדול ביקום הנראה לעין והוא תופס קרוב ל-11% (10.7% ליתר דיוק) מהיקום נראה לעין(אורכו של היקום הנראה לעין מקצה לקצה הוא 93 מיליארד שנות אור).