ערפילית הטרנטולה כל כך בהירה כי היא מכילה מס' צבירי כוכבים שביניהם ישנו אחד שנמצא במרכזה של הערפילית והוא נקרא בשמו הקטלוגי NGC 2070 ושהוא בעצמו מכיל קבוצת כוכבים דחוסה שנקראת R136 שהמסיבי מביניהם נקרא R136a1,קרינתם מעוררת את אטומי הגז בערפילית וגורמת להם לבהוק בגלי אור חזקים כגון גלי רטגן או גלי גמא,המסה המוערכת של הצביר הזה היא 450,000 מסות שמש או פי 450 אלף ממסת השמש והוא צפוי להפוך לצביר כוכבים כדורי בעתיד.
בנוסף לצביר הכוכבים הדחוס הזה והצעיר יחסית,ערפילית הטרנטולה מכילה גם צבירי כוכבים נוספים שהמבוגר ביניהם Hodge 301 שכל הכוכבים המסיביים שהיו לו כבר התפוצצו כסופרנובה בעבר ומה שנשאר אלא כוכבים כמו ננסים אדומים או כוכבים כמו השמש רק בשלבים האחרונים לחייהם או מה שנקרא ענקים אדומים.
הסופרנובה הקרובה ביותר שנצפתה מכדוה"א היא הסופרנובה 1987A שהתרחשה באזורים הרחוקים או בקצוות הערפילית וישנו צביר כוכבים נוסף שנקרא NGC 2060 שגם הוא נמצא בערפילית ומכיל שארית סופרנובה בולטת אך קשה לזהות את המבנה של השארית הזו ושאריות אחרות של סופרנובות בגלל המבנה המורכב של הערפילית עצמה.
ערפילית הטרנטולה היא האזור הגדול ביותר בקבוצה המקומית שמכילה כ-30 גלקסיות שרובם גמדיות חוץ משלושה גדולות וביניהם שביל החלב(השאר אלה אנדרומדה וגלקסיית המשולש),הכוונה לאזור שבו נולדים כוכבים חדשים וגם אחד האזורים הפעילים ביותר בקבוצה המקומית והערפילית מכילה חלק מהכוכבים הגדולים ביותר שהתגלו גם מבחינת מסה וגם מבחינת גודל.
הסיבה למה זה קורה נובעת ככל הנראה ממיקומה של הערפילית שהיא נמצאת בקצה של הענן המגלני הגדול שבו השפעות הכבידה של שביל החלב ובנוסף הדחיסה של המדיום הבין-כוכבי(החלל שבין הגלקסיות והכוכבים או מה שנקרא Interstellar Medium)גורמים ככל הנראה להאצה של היווצרותם של כוכבים חדשים ומסיביים, בנוסף רדיוסה של הערפילית הוא 931 שנות אור וייתכן שערפילית אחרת שממוקמת בגלקסיית המשולש גדולה יותר אבל זה אינו ידוע בוודאות.
זו תמונה שמראה את היופי והגודל של ערפילית הטרנטולה,זה צולם ע"י הטלסקופ שנקרא בקצרה TRAPPIST שנמצא בהרי האטלס במרוקו והוא הופעל לראשונה בשנת 2016.
');){kind=link}